עובדת בכירה ברשות מקומית באזור השרון, שעמדה בראש מחלקה העוסקת בתכנון ובנייה, פוטרה לאחר שלטענתה פעלה בניגוד לאינטרסים האישיים של ראש העיר, בין היתר בנוגע לנכס שהחוזק שלא כדין על ידי אחותו וכן בעניינים נוספים.

בית הדין קבע כי אכן נפל פגם בפיטוריה ובכך חיזק החלטת ערכאה מקבילה שדנה בבקשה לסעד זמני, אשר היטיבה לתארה באומרה כי עילת הפיטורין לא הייתה מבוססת כדבעי במקרה הטוב, או משענת קנה רצוץ במקרה הפחות טוב.

תחילת הפרשה עת החלה העירייה בהליכי תביעה לפינוי ולסעד כספי בגין נכס שהוחזק שלא כדין על-ידי אחותו של ראש העיר. הגם שתביעת הפינוי התייתרה לאור עזיבת האחות את הנכס הרי שהסעד הכספי עודו נותר, ומשכך לא היה ניתן למחוק את כתב התביעה. בתגובה למצב משפטי זה זימן ראש העיר את העובדת לפגישה, בה נאמר (בשיחה שהוקלטה על ידה) כי בכוונתו לחייב אישית את מי שיגרום לאחותו להוצאות מיותרות, וכי הוא יוציא אותה מהעירייה – "עם חבל תלייה או חבל הצלה".

פגישה זו באה בהמשך להחלטות נוספות אשר נועדו לקצץ בכוחה ובסמכותה של העובדת ולמנוע ממנה לבצע את עבודתה כהלכה, כאשר ראש העיר הודיע לה כי גמר אומר בליבו לפטרה, ומאוחר יותר אכן זימן אותה לשימוע לפני פיטורין, תוך שהוא מוציא אותה לחופשה כפויה. העובדת פנתה למבקר המדינה בבקשה לקבל צו הגנה מפני פיטורים בשל היותה חושפת שחיתויות.

בהזמנה לשימוע הועלו נגד העובדת טענות הנוגעות כולן לטיב עבודתה, ומשכך נועדו לטענתה להתברר בהליך משמעתי ולא בשימוע לפני פיטורין, מה גם שהטענות שהועלו לא הובאו בפניה מעולם ואף לא הופיעו בתיקה האישי. יתרה מזאת – חלק מהמסמכים עליהם הסתמך ראש העיר בשימוע נכתבו לאחר זימונה. במהלך השימוע הגיבה העובדת עניינית לכל הטענות שהועלו נגדה עם נימוקים המניחים את הדעת.

למרות זאת, ולמרות הסכמת העירייה להשהות את החלטתה עד החלטת מבקר המדינה בעניין, התכנסה ועדת הפיטורין והכריזה על פיטורי העובדת, כאשר הוחלט כי הודעה כאמור תימסר רק לאחר החלטת המבקר. בהחלטתה לא התייחסה העירייה לתגובות העובדת כפי שהועלו בשימוע.

לאחר שמבקר המדינה החליט לדחות את תלונתה, נשלחה לעבודת הודעת פיטורין בתוקף מיידי – ומשכך פנתה העובדת לבית הדין במטרה לקבל סעד הצהרתי כי פיטוריה נעשו שלא כדין וכן להעמידה באותו מצב בו הייתה אלמלא פוטרה, ומקביל ביקשה לקבל צו זמני המורה להחזירה לעבודתה.

מותב בין הדין בראשות הנשיא מישאל שפיצר מצא כי חלו מספר פגמים בהליך פיטורי העובדת:

• ועדת הפיטורין לא מצאה לנכון להתייחס לתגובותיה של העובדת כפי שהועלו בשימוע;
• הועדה התכנסה והכריעה על פיטורי העובדת – בניגוד להנחיית מבקר המדינה;
• עיקר הטענות נגד העובדת נכתבו ונערכו לאחר שכבר זומנה לשימוע;
• ובראש ובראשונה – ראש העיר וועדת הפיטורין יזמו את פיטורי העובדת כיוון שהחלה בהליכים משפטיים נגד אחותו של ראש העיר.

בית הדין הדגיש בהחלטתו כי דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין הינה פיצוי כספי ולא השבה (על אף שגישה זו הוגמשה לאחרונה). על כן, מאחר ומצא כי אכן התקיימו יחסי עבודה רעועים בין העובדת לבין עובדים מקבילים וכפופים לה, ומכיוון שהעובדת פנתה לתוכנית תחקירים עתירת רייטינג במטרה לפוצץ את הפרשה, בעודה מצויה תחת חקירת מבקר המדינה; ומתוך ניסיון להגיע לפתרון מציאותי ובשים לב את טובת הציבור, נמצא כי סעד הפיצוי הכספי הוא הפתרון הטוב ביותר בית הדין פסק פיצוי בגובה שכר עבודה לשנתיים – כפול מהמקובל – והשית על ראש העיר פיצוי כספי אישי.

מהחלטת בית הדין ניתן ללמוד איזו התנהגות תמנע לוודאי מעובד שפוטר לזכות בסעד של השבתו לעבודה. נראה כי הקלטה בסתר של בעלי תפקידים ממונים וכפופים (הגם שסייעה לה בתביעתה) אינה מומלצת, כמו גם חשיפת הפרשה בעודה מתבררת בתוכנית תחקירים פופולארית בטלוויזיה. שמירה על יחסי עבודה תקינים עם כפיפים מומלצת אף היא, לאור העדויות מפי מזכירתה ועובדות נוספות בדבר התנהגות בוטה, מבזה, אלימה ומשפילה. כשם שנאמר במסכת אבות ב, ג "יהיה כבוד חברך חביב עליך כשלך".

ס"ע 46609-01-11 (פורסם בנבו)