התארגנות פורצת – סקירת המצב המשפטי לאחר פסק הדין בעניין טכנאי הוט [הלכה לא מעודכנת]

לאחרונה ניתנה החלטה של שופטת בית הדין לעבודה ה. יהלום בפסק דין אשר עסק בניסיון התאגדותם של עובדי מערך השירות הטכנאי של חברת הכבלים הוט. בפסק דין זה קבעה השופטת כי על אף שקיים קושי מובנה בהתארגנות ראשונית של קבוצת עובדים, הרי שטרם הבשילו התנאים לשנות את ההלכה הקיימת בדבר התארגנות פורצת –  ומנעה מן הטכנאים להקים ארגון עובדים משלהם.

הלכה זו קובעת כי יחידת המיקוח הטבעית בשוק העבודה בישראל הינה יחידת מיקוח מפעלית או ענפית, משמע כי בכל מפעל או קבוצת מפעלים תהיה קבוצת עובדים אחת, וזאת בשונה ביחידת מיקוח מקצועית, בה חבריה מתחלקים על פי שיוכם המקצועי, למשל מתוקף היותם מהנדסים או רופאים.

המונח יחידת מיקוח (Bargaining Unit) מגדיר את תיחום קבוצת העובדים עמה ינהל המעסיק את המשא ומתן לקראת הסכם קיבוצי. בהתאם לפסיקה, נקודת המוצא היא כי מפעל אחד או מעביד אחד הוא יחידת מיקוח אחת, וככלל אין לפצל מפעל אחד לכמה יחידות מיקוח. חוק הסכמים קיבוציים קובע כי גודלה של יחידת מיקוח יהיה לכל הפחות שליש מהעובדים במפעל.

נקודת מוצא זו נועדה ליצור איזון בין זכות היסוד של העובדים בדבר חופש ההתאגדות, המאפשרת להם להקים ארגון עובדים או להצטרף לכזה, לבין זכותו של המעביד לנהל את מפעלו כרצונו, מכוח זכות הקניין והזכות לחופש העיסוק.

עם זאת, גם לכלל זה ישנו חריג. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי קיימים מקרים בהם נדרש לסטות מהכלל, כאשר הנימוק העיקרי הוא קיומה של קבוצה עובדים בעלי אינטרס מיוחד.

אינטרס מיוחד כזה התקיים בפסק הדין המנחה בעניין ויטה פרי גליל (סק (ב"ש) 1033/07), אשר עסק בניסיון התאגדותם הראשונית של עובדי היצור במפעל החברה, במובחן מהסדרנים אשר עסקו בסידור הסחורה והיו מפוזרים ברשתות השיווק השונות ברחבי הארץ. השופט א. סופר קבע כי כאשר מדובר בהתארגנות ראשונית של עובדים יש לאפשר גמישות מסוימת ולקבל כהנחת יסוד כי קיימת אבחנה לגיטימית אשר מהווה אינטרס מיוחד של העובדים הנמצאים במפעל, בשונה מהעובדים מחוצה לו, וכי התארגנות כזו תוביל להצטרפותם של עובדים נוספים בהמשך.

פסקי הדין אשר ניתנו בהמשך לא המשיכו באותה מגמה פסיקתית אשר ניסתה להקל על התארגנותם הראשונית של עובדים במקום עבודתם, אולם הניבו מספר אמירות חשובות אשר יכול ויסייעו לעובדים בהמשך. בעניין מכון דוידסון לחינוך מדעי לא הכיר בית-הדין בעובדי גן המדע כיחידת מיקוח נפרדת, אולם ציין כי בנסיבות המתאימות יהיה מקום להתחשב בכך שמדובר ב"ארגון פורץ" ובהתארגנות חדשה לעניין הגדרת יחידת המיקוח, למשל במקרה בו קיימת רשת עם סניפים רבים אשר פועלים במקומות שונים גיאוגרפית. בעניין אקרשטיין הבחין בית-הדין בין התארגנות חדשה לבין כזו המנסה להתפצל מהתארגנות קיימת, וציין כי אצל הראשונה יש להתחשב בקושי הנובע מגיוס עובדים בהתארגנות, בוודאי במצב בו שוק העבודה ברובו אינו מאורגן. הערעור בעניין זה אמנם מנע מן העובדים להתאגד יחדיו, אולם קבע כי יש לבחון כל מקרה לאור מאפייניו הייחודים, תוך ראייה בזכות להתאגדות זכות חוקתית.

כאמור, ההחלטה האחרונה בעניין הוט מנעה מעובדי מערך השירות הטכני להתאגד, מתוך ראייה כי גם אם מדובר בקבוצה מובחנת ומופרדת משאר העובדים, הרי לא הוכח קיום אינטרס ייחודי או שונה אשר יצדיק לראות בהם יחידת מיקוח נפרדת. השופטת בחרה שלא לקבוע מסמרות בהחלטה זו, וציינה, תוך שהיא מחזקת את ידי העובדים, כי ייתכן והגיעה העת לבחון מחדש את המבחנים  שנקבעו בפסיקה, באופן שירחיב את הגדרת יחידת המיקוח כאשר מדובר בהתארגנות ראשונית במקום עבודה, וזאת על מנת להקל על עובדים בארגון פורץ – אם על ידי שימוש במנגנון של יחידת מיקוח זמנית אשר תוגדר בקלות ותיבחן לאחר פרק זמן מגודר, או בדרך אחרת.