בית הדין לעבודה הורה על החזרתו לעבודה של עובד שהנהיג התארגנות פורצת

פחות משבוע מהיום בו החל העיתונאי תני גולדשטיין לפעול במטרה לאגד את עובדי חברת "ידיעות תקשורת" במסגרת התאחדות העיתונאים החדשה, הודיעה לו הנהלת החברה כי היא מקבלת את בקשת התפטרותו, על אף שחזר ממנה קודם לכן. באותו מעמד הוזמנו לשימוע עוד שלושה עובדים מתוך עשרת העובדים אשר פעלו למטרת ההתאגדות.

מר גולדשטיין טען כי בפעולתה זו ניסתה – והצליחה – הנהלת החברה להניא את העובדים מלהתארגן במסגרת התאחדות העיתונאים, ומנגד טענה הנהלת החברה כי הפיטורים הינם כורח המציאות בעקבות המצוקה הכלכלית הקשה אליה נכנס ענף התקשורת בכללותו בעקבות מחאת הקיץ וירידת תקציבי הפרסום.

מפסק הדין עולה השופטת לא השתכנעה באופן חד משמעי מאף אחד מהצדדים. ההכרעה התבססה בסופו של דבר על "נטלים".

המשמעות – נטל ההוכחה הוא חובה המוטלת על שכמו של צד למשפט לשכנע את השופט בצדקת טענותיו ובזכאותו לסעדים שהוא מבקש. בדרך כלל, מוטל נטל ההוכחה על המבקש/התובע. אם טענו שני הצדדים את טענותיהם ובית המשפט לא השתכנע מאף אחד מעל ל-50% או שהשתכנע משניהם באותה המידה (מצב בו כפות הצדק מעוינות (המשמעות היא שהתובע/המבקש/יוזם ההליך הפסיד, כי עליו נטל ההוכחה.

בהליך המיוחד והחריג הזה שמגיש ארגון עובדים נגד פיטורי מוביליו יש הסדר הפוך – נטל ההוכחה מוטל על שכם המעסיק. אם המעסיק פיטר מישהו שהוכח שהיה חבר בוועד העובדים הוא צריך להוכיח שהפיטורין נבעו משיקולים ענייניים. אם הפיטורין התרחשו בתקופת התארגנות פורצת (כלומר כאשר ארגון העובדים עושה את צעדיו הראשוניים והסבירות לפיטורי חבריו בשל כך גבוהה) – נטל ההוכחה המוטל על המעסיק מוגבר, כלומר הוא צריך לשכנע באופן די מוחץ שרק שיקולים ענייניים נלקחו בחשבון בפיטורי העובד.

בית הדין כאן לא השתכנע מהסברי המעסיק לצירוף המקרים המופלא לפיו מתוך רשימת עובדים שהוחלט לפטר בצמצומים נודע רוב דווקא לחברי ועד הפעולה. הוא גם ראה חשיבות להיוותרותו בעבודה של אחד ממנהיגי ההתארגנות בתקופת התארגנות ראשונית. הוא לא קיבל הסבר משכנע לכך שהמעסיק נאחז בהודעת ההתפטרות של גולדשטיין כדי להצדיק את פיטוריו זמן רב יחסית לאחר שכבר קיבל אותו בחזרה לעבודה מאותה ההתפטרות. אלה הדברים שהביאו אותו לפסוק בעניין הזה לזכות ההסתדרות ולהורות על החזרתו של גולדשטיין לעבודה.

בתי הדין לעבודה נוטים להיעתר לבקשות להשבת חברי ועד לתפקידם במצבים כאלה, ובית הדין כאן לא נהג אחרת. יחד עם זאת, הם נוטים גם להימנע מפסיקת סעדים נוספים, פריפריאליים, דוגמת פיצוי כספי על הפגיעה בהתארגנות שמגיע מכוח החוק, וגם כאן נותר בית הדין בתלם. הוא נימק את עמדתו זו בכך שלא שוכנע עד הסוף מטענות ההסתדרות בדבר הפגיעה בהתארגנות, והכריע בסופו של דבר לא כפועל יוצא מראיות מוחצות שהונחו מולו, אלא מכך שהמעסיק לא הצליח לעמוד בנטל השכנוע ולא סיפק הסברים משכנעים לנקודות שהובאו בפסקה הקודמת.